in ,

סיכום לבגרות היסטוריה – ערים וקהילות

ערים וקהילות, חברה ותרבות בימי הביניים

 

העיר בעולם המוסלמי והקהילה היהודית בה[1] [מיקוד]

 

  1. העיר בעולם המוסלמי : הגורמים שסייעו לייסודן של ערים חדשות ולחיזוקן של ערים קיימות באימפריה המוסלמית

 

  • מהם הגורמים להקמתן ולהתפתחותן של ערים? (העיר מעוגנת במסורת המוסלמית; היבטים פוליטיים; היבטים כלכליים; היבטים פוליטיים-דתיים( [2]

 

  1. הקהילה היהודית בעיר המוסלמית

 

  • המעמד המשפטי של היהודים בערים המוסלמיות.[3]
  • מהו מעמדם המשפטי של היהודים בערים המוסלמיות? (כולל ניתוח תנאי עומר
  • מדוע הוענק המעמד המשפטי של ‘בני חסות’ ליהודים ולנוצרים?
  • כיצד השפיע המעמד המשפטי על חייהם היהודים בערים מוסלמיות?

 

 

  1. עיר בגדד: מאפיינים של העיר בעולם המוסלמי בימי הביניים שבאו לידי ביטוי בעיר בגדד:

 

  • השיקולים הפוליטיים, החברתיים, התרבותיים והכלכליים בייסודה של בגדד כבירת החליפות העבאסית:[4]
  • ניתוח קטע המקור ‘בחירתה של בגדד על ידי הח’ליף אל מנצור’, עמ’ 62 בספר הלימוד.
  • סוגי השיקולים שהנחו את אל-מנצור בבניית עיר הבירה החדשה לשלטון העבאסי

 

  • חיי היום יום בבגדד: החלוקה לרבעים, סוגי בתים, מעמדות, בעיית המים ודרכי ההתמודדות איתה.[5]
  • אילו מעמדות התקיימו בבגדד ומה היו זכויותיהם וחובותיהם: מעמדות חברתיים בהיבט המשפטי, מעמדות כלכליים בבגדד, בעלי המקצוע, ריבוד חברתי – זכויות וחובות העבד; זכויות וחובות השפחה. מעמדן המשפטי של הנשים )כולל ההבחנות בין נשים עשירות ונשים עניות(
  • מבנה העיר בגדד, החלוקה לרבעים, מבנה הבתים בבגדד וכיצד הוא משקף את דרך ההתמודדות התושבים עם האקלים, ובעיקר עם בעיית החום? כיצד התמודדו התושבים עם בעיית המים?

 

  • בגדד כמרכז תרבותי של העולם המוסלמי במאות ה- 9 וה- 10 והביטויים לכך,תחומי הידע שפרחו בבגדד. [6]
  • איזו תרבות התגבשה ופרחה בבגדד?
  • מהם הגורמים שתרמו להפיכת בגדד למרכז תרבותי? )חצר הח’ליפים; הכותאב; אידיאל האדב; בגדד כמרכז בינלאומי מוסלמי; בגדד כמרכז לייצור נייר(
  • אילו מרכזי פעילות תרבותית התקיימו בבגדד?
  • מה תחומי הידע שפרחו בבגדד? כיצד תרמו חכמי בגדד לתחומי הידע השונים?

 

 

 

  • הקהילה היהודית בבגדד : מאפיינים מחיי היהודים בעולם המוסלמי בימי הביניים כפי שבאו לידי ביטוי בחיי היהודים בבגדד:[7]
  • מוסדות ההנהגה העצמית של היהודים כביטוי לאוטונומיה יהודית: ראש הגולה, הגאונים תחומי פעילותם והשפעותיהם על היהודים בעולם המוסלמי:
  • מהם העקרונות שהנחו את מבנה ההנהגה במסגרת האוטונומיה היהודי? (היררכיה, ירושה, גדולה בתורה(.
  • מהי ההצדקה לסמכותם של מוסדות ההנהגה היהודית? (התורה, כוח השלטון והרעיון המשיחי(
  • אלו מוסדות הנהגה עצמית הוקמו על ידי היהודים? כיצד נקבעו ומה היו סמכויותיהם?
  • כיצד ביטאו מוסדות ההנהגה היהודית בבגדד את האוטונומיה של היהודים תחת שלטון האסלאם, וכיצד אפשרו את המשכיותו של קיום יהודי בגולה בכלל?

 

 

  • רסג אישיותו, הגותו ותרומתו להגות היהודית, דרכי ההתמודדות עם הבעיות שהעסיקו את היהודים בגולה בימי הביניים, הפולמוסים בהם היה מעורב:[8]
  • קורות חייו ואישיותו של הרס”ג – “אינו מתיירא מאדם בעולם ואינו מסביר פנים לשום אדם בעולם מפני רב חכמתו ויראת חטאו” )סדר חכמים וקורות הימים( – כיצד בא אפיון זה של הרס”ג לידי ביטוי בפועלו?
  • באילו תחומי ידע עסק הרב סעדיה גאון? )הלשון; אסטרונומיה; דת; פילוסופיה(
  • מה היו דרכי התמודדותו עם הבעיות שהעסיקו את בני זמנו?
  • מהם הפולמוסים בהם השתתף הרס”ג ומה הייתה עמדתו?

 

  • יחסי יהודיםמוסלמים בבגדד: מתיחות והשפעות תרבותיות: [9]
  • אלו השפעות תרבותיות התקיימו ביחסים בין יהודים למוסלמים בבגדד? )אימוץ הלשון הערבית ויצירת הערבית-יהודית(; אימוץ תחומי דעת חדשים על ידי יהודים(.
  • אלו מפגשים בחיי היום יום התקיימו בין יהודים למוסלמים?
  • האם התקיימה מתיחות ביחסי מוסלמים יהודים בבגדד?

 

 

 

 

 

העיר בעולם המוסלמי והקהילה היהודית בה [סיכום]

 

הקדמה

במאה ה-7 לספירה החל להתפתח האסלאם. מייסד האסלאם היה מוחמד- סוחר מהעיר “מכה” .הוא קרא לתושבים להפסיק להיות עובדי אלילים ולהאמין באללה . תושבי מכה לא קיבלו את דבריו של מוחמד ורדפו אותו ואת מאמיניו ,לכן נאלצו מוחמד ומאמיניו להגר ממכה ליתרב, שם הוא הקים את הקהילה המוסלמית הראשונה והחל להפיץ את האסלאם. העיר יתרב שינתה את שמה ל-“אל מדינה”-“עיר הנביא “. שנת ההגירה, שנת 622 (בערבית: ההיג’רה),נחשבת לשנה שממנה מתחילים המוסלמים לספור את השנים של האסלאם.

מההיג’רה ועד למותו  של מוחמד בשנת 632 לספירה, הצליח מוחמד לצרף שבטים רבים לאסלאם .המאמינים באסלאם נחשבו   על ידי מוחמד כמשתייכים “לאומה” .האומה על פי מוחמד היא קהילת קודש חשובה יותר מאשר השבט והמשפחה .

עם מותו של מוחמד החל מאבק ירושה על ההנהגה .מוחמד לא השאיר אחריו בן ולא מינה יורש. קבוצות שונות דרשו שהמנהיג ייבחר מתוכן. אנשי מכה ,מראשוני המאמינים במוחמד ואלה שהיגרו איתו ממכה למדינה, דרשו שהיורש ייבחר מתוכם ואילו תושבי העיר מדינה שסיפקו למוחמד מקלט כשהוא נרדף, תבעו שהיורש ייבחר מתוכם .לאחר שהושגה פשרה נבחר חותנו של מוחמד (אבו בכר) ליורש. הוא קיבל את התואר חליף (מחליפו של “שליח האל”). החליף היה מנהיג פוליטי ,כלכלי ודתי – אבל הוא לא נחשב לנביא כמו מוחמד. יורשיו של מוחמד נקראו חליפים :מחליפי “שליח האל “.

מינויו של החליף אבו בכר (חותנו של מוחמד , תושב מכה) גרם לפילוג .אנשי מדינה תבעו שבן דודו של מוחמד – עלי, יהיה החליף. מאחר ודרישתם לא נענתה בחיוב, הם פרשו והקימו סיעה משלהם. מכאן התפתח זרם השיעה (שיעים).

בתחילה שלטו החליפים מ”בית אומיה” (90 שנה 661-750 לספירה). בירתם הייתה בעיר דמשק שבסוריה. אחריהם שלטו חליפים “מבית עבאס” (במשך 500 שנה עד 1258 לספירה). בירתם הייתה בבגדד שבעיראק.

החליפים השונים יצאו מחצי האי ערב למסעות כיבוש והשתלטו על ערים שהיו בעבר בשליטת ממלכת ביזנטיון וממלכת פרס. החליפים השתלטו על ארצות באירופה ,באסיה ובאפריקה. הכיבושים יצרו תהליך ארוך והדרגתי של התאסלמות התושבים בארצות שנכבשו . כך הוקמה אימפריה מוסלמית שהתפרסה על פני יבשות שונות – אימפריה ששלטה למעשה כמעט על כל אגן הים התיכון (מלבד חופי איטליה וצרפת ).

בשלב הראשון הם כבשו ערים עתיקות קיימות. הכוונה לערים כמו דמשק ,וירושלים. הם גם פיתחו ערים אלה והפכו אותם בהדרגה לערים בעלות אופי מוסלמי. בשלב השני ,כשהמשיכו את מסע הכיבושים שלהם ,הקימו גם ערים חדשות נוספות על הערים הקיימות .כמו למשל בגדד וקהיר .ערים אלה הגיעו לשיא פריחתם במאות ה:9- 11 לספירה. הם הפכו למרכזי מסחר ותרבות אסלאמית אשר, חיזקו את האימפריה המוסלמית.

הערים המוסלמיות בימי הביניים מנו מאות אלפי בני אדם .מעריכים למשל שבעיר בגדד התגוררו כרבע מיליון בני אדם.

 

הגורמים שסייעו לייסודן של ערים חדשות באימפריה המוסלמית ולחיזוקן של הערים הקיימות [10]

 

  1. גורם פוליטי: הערים הוקמו כאמצעי לחזק את השלטון הריכוזי של החליפות

החליף  ראה בערים גורם חשוב בחיזוק שלטונו. חלק מהערים שהוקמו ע”י השליטים המוסלמים התפתחו ממחנות   צבא והפכו עם הזמן למרכז עירוני מסחרי ותרבותי. העיר הייתה למעשה מקום המגורים של החיילים והשלטון שהתבסס על נאמנותם של החיילים. הם לחמו עבור השליטים המוסלמים והיו מוכנים להמשיך במסעות הכיבוש

עבורם. באימפריה המוסלמית הערים היו כפופות לשלטון המרכזי. החליף קבע לעצמו עיר בירה ובערים האחרות

מונו מושלים מטעמו של החליף שהיו נאמנים לו והפעילו את סמכותו.

 

  1. גורם פוליטי-דתי:

*השליטים המוסלמים ראו בעיר גורם חשוב בהפצת הדת וההתרבות המוסלמית.

החליפים ראו בערים אמצעי להפצת האסלאם לכן הם הקימו ערים חדשות או לחלופין הפכו בהדרגה את הערים הקיימות (למשל הערים דמשק וירושלים) לערים בעלות אופי ותרבות אסלאמית. העיר הייתה מרכז דתי תרבותי מוסלמי. בכל עיר היה מסגד מרכזי ששימש כמקום תפילה וכמקום התכנסות. במסגדים נישאו דרשות הקוראות למאמינים (למתפללים) להיות נאמנים לאסלאם ולשליטים המוסלמים. מכאן, הערים שימשו תפקיד חשוב בביסוס השלטון המוסלמי ובהפצת האסלאם.

*העיר מעוגנת במסורת המוסלמית

תהליך העיור מלווה את התפשטות האסלאם. מוחמד היה סוחר עירוני וההיג’רה  מציינת את הבריחה ממכה למדינה-מעבר מעיר לעיר.

 

  1. גורם כלכלי: התפתחות המסחר והיווצרות מעמד של סוחרים

כיבושי האימפריה המוסלמית יצרו יחידה כלכלית גדולה שקישרה בין הים התיכון לאוקיינוס ההודי. כך התאפשרה פעילות מסחרית גדולה שכללה גם סחר בינלאומי.

השליטים המוסלמים הפיקו מהעיר תועלת גם מבחינה כלכלית. הערים ,הוקמו  בדרך כלל על דרכי מסחר (לחופי ימים / נהרות או בצמתים של  דרכים יבשתיות). לכן התפתח המסחר שסיפק לתושבים ולשליטים את מצרכי המזון ,חומרי הגלם ומוצרי צריכה מותרות כמו אבנים טובות ,בדים יקרים וחרסינה .

כך צמח מעמד ביניים ומעמד גבוה של סוחרים  שיכול היה לתחזק את האימפריה המוסלמית ולעמוד בנטל המיסים לצורך מימון הוצאות השלטון, ובכך לחזק את האימפריה המוסלמית מהבחינה הכלכלית והצבאית.

ההתפתחות הכלכלית של הערים הפכה אותם למוקד משיכה: רבים מהכפריים נהרו אל הערים, וכך גדלו הערים מבחינה דמוגרפית ,והגידול הדמוגרפי תרם אף הוא להתפתחות הכלכלית.

המסחר התנהל בדרך הים ובדרך היבשה :

נתיב הים המרכזי היה האוקיינוס ההודי. הסוחרים הגיעו להודו , סין ואפריקה . הסחורות הגיעו לעיר בצרה שבעירק ומהעיר בצרה הם הועברו דרך נהר החידקל לבגדד ולערים נוספות באימפריה.

דרך היבשה: שיירות של גמלים או חמורים העבירו סחורות  מבגדד לנישאפור שבאיראן ומשם למרכז אסיה ולסין .

בגלל החשיבות הרבה שייחסו  השליטים המוסלמים לערים -החשיבות הדתית -פוליטית שלהם והחשיבות   

הכלכלית שלהם, הם דאגו לתחזק אותם ולפתח אותן .ערים ותיקות הפכו בהדרגה לערים בעלות  אופי מוסלמי.

החליפים השקיעו משאבים כספיים וארגוניים רבים על מנת לפתח ולחזק את הערים. השלטונות  חזקו את הערים   

 במספר דרכים:

השלטון טיפל בתחזוקת מבני הציבור כמו המסגד המרכזי,בית המשפט,בתי הספר הגבוהים  והשוק המרכזי.

השלטון פיקח על אספקת המים והמרחצאות

השלטון היה אחראי על אחזקת הרחובות ועל ניקיונם .

הערים החדשות שהוקמו תוכננו בקפידה .העיר חולקה לרובעי מגורים (שכונות מגורים ) לפי קבוצות אתניות או לפי תעסוקה ומעמד כלכלי .

 

הקהילה היהודית בעיר המוסלמית

המעמד המשפטי של היהודים בערים המוסלמיות

בעיני המוסלמים נחשבו היהודים (כמו גם הנוצרים) ל”עם הספר”-“אהל אל כתאב” משום שהם חוו התגלות אלוהית, קבלו את הספר הקדוש שהוא התנ”ך והאמינו באל אחד. לכן ,היחס אליהם מצד המוסלמים  היה טוב יותר מאשר אל עובדי אלילים.

היהודים הוגדרו כ”בני חסות” (אהל א-די’מה), ומעמד זה העניק להם זכויות וחובות. מבחינת זכויות הם היו זכאים להגנה מצד השלטונות (“בני חסות“) וכן לקיים אוטונומיה קהילתית. ליהודים הותר להתארגן בקהילות משלהם, ונוסף על כך הותר להם לקיים את פולחנם הדתי משום שעל פי הכתוב בקוראן באל אחד. מבחינת חובות הם היו חייבים לשלם מס גולגולת ובתמורה קיבלו הגנה על חייהם ועל רכושם ושחרור משירות צבאי. מי שלא יכול היה להוכיח כי שלם מס, נחשב כמי שהפר את החוזה ולכן החוזה לא חל עליו ומותר לפגוע בו וברכושו. לכן הקפידו בני החסות לשאת עימם לכל מקום קלות המעידות על תשלום המס. בנוסף להתחייבות לשלם מס נדרש בן החסות-הדימ’ה, להכיר בעליונות האסלאם[11]. הם נדרשו להכיר בעליונות המוסלמים והיו כפופים למערכת של הגבלות ותקנות שנועדו להשפילם אסור היה ליהודים לכהן בתפקידים דתיים, במשרות פיקוד בצבא ובתפקידים פוליטיים. לעומת זאת היו יהודים רבים בתחום המנהל הציבורי.

היתרונות ממעמד זה: שמירה על אוטונומיה משפטית, חינוכית ותרבותית, המשך קיום אורח חיים יהודי תחת השלטון המוסלמי, הגדרה ברורה וקבועה של זכויותיהם וחובותיהם של היהודים, שאינה תלויה בשינויים שנובעים משרירות לבו של השליט. וחובת השליט להגן על היהודים בני החסות. (בהיותם “עם הספר”)

לתושבים היהודים לא ניתנו פריבילגיות (זכויות ספציפיות שנקבעו על ידי שליטים שונים בתקופות שונות, כפי שנעשה באירופה). היהודים קבלו מעמד משפטי אחיד בכל רחבי האימפריה- מעמד בני חסות.  פירוט חובותיהם של היהודים בעיר המוסלמית בכל הקשור בהכרה בעליונות האיסלאם היה מעוגן בחוקי הח’ליף עומר השני במאה השביעית-“תנאי עומר“. למשל, במסגרת חוקי עומר היהודים או הנוצרים  יכלו להקים בתי כנסת או כנסיות  רק בתנאי שיהיו נמוכים מהמסגד, נאסר עליהם לשאת נשק ולרכב על סוסים – כעדות למעמדם הנמוך מזה של המוסלמים וכן אסורים עליהם בגדים בצבעי האסלאם (ירוק וזהב). ליהודי לבוש מבדיל: טלאי צהוב, גלימות צהובות לנשים, לגברים כובע בצבע שונה מזה של מוסלמים. יהודי לא יכול לרשת מוסלמי, יהודי או נוצרי לא יכול לתת עדות נגד מוסלמי בבית משפט.

מעמדם של היהודים הלכה למעשה:

חוקי עומר לא נשמרו בהקפדה והדבר היה תלוי זמן ומקום. היהודים כמעט ולא הוגבלו בעיסוקיהם הכלכליים, הם יכלו לגור היכן שרצו (מלבד במרוקו שם חויבו לגור ברובע יהודי-המלאח), אבל לרוב היהודים העדיפו לגור ברובע מגורים משלהם מטעמי נוחות-לגור בין חברי הקהילה היהודית היהודים ראו את השלטון המוסלמי כשלטון נוח, בהשוואה ליהודים באירופה באותה תקופה שהיו רדופים. מכיוון שיהודים רבים חיו בימי הביניים תחת שלטון האימפריה המוסלמית זה הקל עליהם את השתלבותם ואת התפתחות המסחר שלהם.

 

 

 

העיר בגדד

השיקולים הפוליטיים, החברתיים והכלכליים בייסודה של בגדד כבירת הח’ליפות העבאסית[12]

בגדאד נבנתה על ידי החליף השני לבית עבאס – ג’עפר אל-מנצור. בגדאד הפכה לבירת הח’ליפות העבאסית. העיר נבנתה ב-4 שנים  (762-766) כשבכל רובע היה מפקד וחיילים שפיקחו על הסדר. האתר שעליו נבנתה העיר נבחר משיקולים צבאים, כלכלים וחברתיים.

שיקולים כלכליים

א. בגדד נמצאת על דרכי מסחר ראשיות- ימיות ויבשתיות- הקרבה לנהר החידקל ולמפרץ הפרסי שם התפתח מסחר בינלאומי ומשגשג – כך ששיירות הסוחרים עברו שם והעבירו שפע של סחורות לבגדד- לעיר הבירה מובטחת אספקה שוטפת של סחורות.

ב. בגדאד באזור פורה המצוי על גדות נהר החידקל, ועל תעלה שחיברה בין שני הנהרות הגדולים (הפרת והחידקל). תעלות המים שנבנו אפשרו קיום חקלאות מפותחת שסיפקה את צורכי העיר והחיילים שמוקמו בה– ולכן העיר יכולה להיות עיר בירה כי יש לצבא ולתושבים  אספקה סדירה של מים ומזון

ג. תעלות המים שנבנו בזכות הקרבה לנהר הפרת והחידקל , האדמות הפוריות והאקלים הנוח  אפשרו פיתוח חקלאות משגשגת.

שיקולים פוליטיים-צבאיים

א.הרצון של הח’ליף מבית עבאס להתנתק ולהתרחק מעיר הבירה הקודמת (שם היו תומכי בית אומיה – המוסלמים הערבים ), ובמקום זה לבנות מרכז חדש (בגדד) שם יושבים  המוסלמים החדשים שאינם ממוצא ערבי כמו הפרסים, (הם שעזרו להם לעשות מהפכה כנגד בני אומיה. העבאסים יכלו לסמוך על תמיכתם.)

ב.המיקום ותנאי השטח הטובים אפשרו לשליטי בית עבאס לשלטון היטב על כל האימפריה (לעומת דמשק שנמצאה במזרח הח’ליפות), ולהעביר כוחות צבא במהירות במקרה של מרידה.

שיקולים חברתיים

בנית בגדד נועדה לסמל את מעבר הכוח  מהמוסלמים הותיקים (הערבים) למוסלמים החדשים שהגיעו לבגדד.

(כלומר: המבנה החברתי הישן שבו יש חשיבות לקשרים השבטיים (השבטים הערבים),שבו קשר הדם והייחוס המשפחתי קובע – נעלם.)

-במעבר לבגדד גם אנשים ממוצא “נחות” ,שאינם קשורים לשבטים הערבים, יכלו להתקרב לשלטון. סוחרים רבים , סופרים  מהמוסלמים החדשים  מגיעים לבגדד  ותורמים לפיתוחה.

האימפריה נהפכה מאימפריה ערבית לאימפריה מוסלמית.

 

חיי היום יום בבגדד (החלוקה לרבעים, סוגי הבתים, מעמדות, בעיית המים ודרכי ההתמודדות איתה)

במאה ה-10 בגדאד הגיעה לשיא גודלה. בגדאד הייתה מורכבת מרבעים נבדלים, ובהם חיו קבוצות תושבים מגוונות שהיו שונות זו מזו בעיסוקם, במעמדם החברתי, במוצאם האתני ובאמונותיהם. החיילים התגוררו מחוץ לחומות העיר, בפרברים הצפוניים או המערביים של העיר, הסוחרים התרכזו מדרום לעיר. על כל רובע היה אחראי מפקח מיוחד, לכל רובע היו השווקים שלו. בין הרובע הסוני לרובע השיעי הייתה כל הזמן מתיחות. לכל תושבי העיר הייתה זהות עירונית אחת וגאווה מקומית. הערכה שבבגדאד חיו בין רבע מיליון תושבים לחצי מיליון תושבים. גודלה העצום שלבגדאד וריבוי פרבריה מעיד על כך שהייתה בה צפיפות רבה. בתקופת הבויהים העיר גדלה ושליטי העיר לא הצליחו לדאוג לתושבי העיר לאספקת מזון מסודרת, לאספקת מים ולתנאים סניטאריים הולמים. החיים בעיר הפכו לקשים בעיר שרר רעב ומחסור במים, היו הצפות בשל מחסור בסכרים, האוכלוסייה התדלדלה וערך הכסף ירד.

מעמד נשים הגבר שלט בתא המשפחתי, למרות שעל פי הקוראן קיים שוויון בין גברים לנשים, כל אישה חייבת על פי ההלכה האסלאמית שיהיה לה אפוטרופוס גבר (אח, אב, בעל). הגבר היה רשאי לשאת 4 נשים. האישה הייתה מחויבת לציית לבעלה, והוא יכול היה לגרש אותה גם בלי הסכמתה. אם האישה גורשה היא יכלה לחזור לבית אביה וחזקת הילדים נותרה בידה. נשים היו יכולות להיות: משרתות, שפחות, רקדניות, זמרות. חלקן סייעו לבעליהן במלאכת המסחר. אישה שעבדה הייתה שייכת למעמד הנמוך-שייכות למשפחות עניות. במשפחות העשירות הנשים חיו בהרמון. כאשר אישה יצאה לרשות הרבים היא הייתה צריכה לכסות את פניה.

מעמד העבדים העבדות הייתה נפוצה בתקופת ימי הביניים וגם בבגדאד. מותר היה להחזיק עבדים, להעביר אותם ולמכור אותם, אך אסור היה לאדון להתעלל בעבד. לעבדים הורשה לחסוך כסף ולהשתמש בו, אם העבד התחתן ילדיו היו שיכים לאדון. שפחה הייתה חיבת לשמש כפילגש לאדון, אך הילדים שנולדו מיחסים אלו היו בני חורין, שפחה שאדונה מת הייתה הופכת לבת חורין. אם העבד היה מצליח לחסוך מספיק כסף הוא יכול היה לפדות את עצמו או שהשתחרר אחרי מות האדון.

בתי מגורים הבתים נבדלו על פי רמת החיים. השכונות חולקו לפי האזורים בעיר, היו שכונות של עשירים ושכונות של עניים. עשירי בגדאד (הח’ליפים, הפקידים, סוחרים), התגוררו בארמונות ובאחוזות בנות שתי קומות, היו בהן מרחצאות וגנים. בני המעמד הבינוני התגוררו בבתים בני קומה אחת. העניים התגוררו בבקתות, בצריפים ובסוכות. מי שלא יכול להרשות לעצמו לבנות או לשכור אפילו צריף, נאלץ לחפש בלילות קורת גג בחורבות או במסגדים. הבתים נבנו מלבנים שרופות, מעץ, חצץ ואבן. הדלתות, החלונות והגגות היו עשויים מעץ והקירות והיסודות מלבנים שרופות. הגגות היו שטוחות ובלילות הקיץ החמים נהגו לישון אל הגגות, ובחורף מרזבים ניקזו את מי הגשמים את בורות ניקוז. בכניסה לבית (במפתן הבית) היה נהוג להיפגש עם אורחים על מחצלות או על דוכן. בבית היה מעט מאוד רהיטים והאנשים ישבו על שטיחים, סדינים וכריות שהונחו על הרצפה. השטיח נחשב למותרה ואיכות השטיח קבע את רמת החיים של המשפחה. תעשיית השטיחים פרחה. בקיץ היו מקררים את הבית בעזרת אריגים רטובים (ח’יש), שנתלו בסמוך לחלונות דבר שיצר משב רוח קרירה. לעיתים נבנו גגות כפולים והעשירים היו מטייחים את גגותיהם בחמר רטוב. לעיתים נדירות היה מתקן (קובה) שאליו היו מכניסים קרח לקירור והעבדים בעזרת מניפות יצרו רוח קרירה. שיטה נוספת הייתה בניית מרתפים. חימום כמעט ולא נדרש בבגדאד. במעט חודשי החורף היו מחמים בעזרת פחמי הסקה. אספקת המים נעשתה על ידי תעלות שעברו בסמוך לרחובות העיר , התעלות שימשו למעבר סירות שהובילו מוצרי מזון, ותעלות שהיו בגובה פני הקרקע העבירו מי שתייה לעיר. רוב התושבים שאבו מים ישירות מהחידקל בעזרת חמורים וגמלים. בעיר עבדו נושאי מים מקצועיים והם סיפקו מים לבתים, לחנויות ולמרחצאות.

בית המרחץ-החמאם שימש לצורכי היגיינה אישית, לצורכי היטהרות דתית ולצורכי בילוי ושעשוע. היו בתי מרחץ פרטים בבתי העשירים ובתי מרחץ ציבוריים מסחריים שהיו נפוצים מאוד. בתי המרחץ שימשו לגברים ולנשים לסירוגין: בימים מסוימים בשבוע שימשו את הגברים ובימים האחרים את הנשים. בבית מרחץ היה אולם מרכזי גדול, וסביבו כמה חדרים עם ריצפת פסיפס וקירות שיש. הכניסה לבית המרחץ הייתה הדרגתית ועברה דרך כמה חדרים. החדר הראשון היה צונן ובו ספסלי אבן ועליהם מזרנים ושטיחים, בחדר זה ישב בעל החמאם וקיבל את לקוחותיו בו הסירו האורחים את מלבושיהם, מכאן הובלו האורחים לחדר שני שהיה מחומם ונתנו להם בגדים תחתונים שעשויים מגבת, משם עברו לחדר עם גומחות שהיו מרכות רחצה קטנות וצינורות חרס שזרמו בהם מים חמים וקרים. תהליך הרחצה היה ממושך באולם המרכזי כדי להגיע להזעה מוגברת האולם חומם על ידי הסקה והיה חסר חלונות, לאחר מכן היו נכנסים לגומחות כדי להתנקות, להתגלח ולקבל עיסוי ולבסוף עברו לתאי רגיעה קטנים.

שירותים היו נפוצים בכל העיר, נהגו לחפור בור עמוק ומעליו העמידו מושב עשוי אבן. כשהבור מולא ולא היה נעים לשימוש היו סותמים אותו וחופרים בור חדש. היו בתים שהעסיקו עבדים שעסקו בניקוי שירותים והם סילקו את הפסולת מהבור מייבשים אותה ומוכרים בשוק כחומר הסקה. השירותים נבנו בצידי הבית.

 

בגדד כמרכז תרבותי  של העולם המוסלמי במאות ה־9 וה־10 והביטויים לכך

בגדד במאות ה-9-10 הייתה מרכז תרבותי ואינטלקטואלי של העולם המוסלמי .בבגדד פרחו הפילוסופיה ,הספרות והמדע החליפים עודדו את התושבים לרכוש השכלה רחבה .כדי להיות עובד ציבור ממשלתי חייב היה האדם להיות משכיל ,ובעל ידע רחב .האנשים המשכילים כונו “אדיבים “והספרות שהם כתבו נקראה “ספרות האדב “.

“אדב”- במקור, המילה מתכוונת לאדם שיש לו נימוסים והליכות. בהמשך הכינוי הודבק לכל מי שיש לו לא רק נימוסים יפים, אלא גם השכלה רחבה בספרות , לשון , שירה והיסטוריה. אדם אינטלקטואל =משכיל =”אדיב “.

 

הגורמים לפריחה התרבותית בבגדד:

  • *השפע הכלכלי שאפשר לאנשים להתפנות מטרדות הפרנסה ולעסוק בפעילות רוחנית יותר.
  • *הח’ליפים / הווזירים עצמם העריכו את ההשכלה ובנו אקדמיה למדעים, בתי ספר ובתי חולים (בהם למדו רפואה) ואף תמכו באנשי תרבות שהגיעו לבגדד כמו משוררים.
  • *בגדד הפכה למרכז החליפות ולמקום מפגש בין למלומדים, משוררים, ומדענים, בני דת, מוצא ורקע תרבותי שונה.
  • *בגדד היה מרכז חשוב לייצור נייר, דבר שסייע לפריחת הכתיבה הספרותית והפילוסופית.
  • *טיפוח אידיאל האדם המשכיל ואיש התרבות(אדיב).
  • *שימור התרבות היוונית והרומית בתרגום לערבית.

 

דוגמאות המבטאות את היותה של בגדד מרכז תרבותי חינוכי

*הקמת מרכזי לימוד  בבגדד: בעיר בגדד הוקמו בתי ספר .בדרך כלל בית הספר היה בביתו של המורה או ליד המסגד ,והלימוד נעשה בקבוצות קטנות או ביחידים .התלמידים היו בני גילאים שונים .בנות לרוב לא למדו .בדרך כלל מרבית הלומדים היו בנים .הם למדו קוראן והלכות . שיטת הלימוד :המורה היה קורא מהספר ומציג את פרשנותו ולאחר מכן היה מתפתח דיון בקבוצת הלימוד סביב אותה שאלה שהמורה העלה .

רק מי שהתעתד להיות תלמיד חכם / סופר או רופא /סוחר למד גם לכתוב .המורים המוסלמים המליצו ללמוד חשבון לפני הכתיבה כיוון שזה יותר קל כמו כן חשבון זה מקצוע שיכול להביא לתלמידים תועלת רבה יותר בעתיד .הרעיון היה להתמקד בלמידה של משהו שהתלמיד יזדקק לו בהמשך = משהו פרקטי =שימושי .

היחס לתלמידים : המורים נקטו “בשיטת המקל והגזר “כלומר – תלמידים מצטיינים קיבלו הטבות ופרסים כך למשל , תלמיד שהצטיין בידיעת הקוראן קיבל כפרס על כך סיבוב על הגמל ברחובות העיר ,והציבור היה זורק עליו שקדים וממתקים ואילו תלמיד שלא למד היטב נענש במכות .

*מרכזי הלימוד התקיימו במקומות שונים  ברחבי העיר  : אנשים היו נפגשים במסגדים , בחנויות של ספרים , או מארחים אצלם בבית משכילים אחרים ומעלים שאלות לדיון ולמידה . כך למשל המפגשים במסגדים שימשו לא רק לתפילה אלא גם לחקר תיאולוגי (חקר הדת )חקר ההלכה והמשפט…המפגשים בחנויות הספרים הפכו לדיונים בתחומי הספרות והפילוסופיה .

*הקמת מרכז תרגום-הקמת הספרייה הגדולה ספריית “דאר אל חכמה”- בית החוכמה .  

במאה ה-9 ייסד החליף אל מאמון בבגדד את  “בית החוכמה” .מוסד זה שימש   כספרייה  כמוסד לתרגומים, וכמצפה כוכבים .

בבית החוכמה הוקם  מצפה כוכבים ובו פעלו אסטרונומים ואסטרולוגים .פיתוח האסטרונומיה סייע לערבים המוסלמים לקיים את מצוות דתם. למשל לדעת לחשב את לוח השנה במדויק, לחשב את תחילת צום הרמדאן, ולקבוע מכל אתר את כיוון העיר מכה שאליה פנו בשעת תפילה .

בספריית “בית החוכמה”   עבדו המתרגמים על תרגום כתבי הפילוסופים היוונים לשפה הערבית .מתרגמים אלו קיבלו את שכרם מהחליפים .בין התרגומים החשובים היו תרגומי חיבורי הפילוסופים היוונים : כמו אריסטו, מאמרים של אוקילדס במתמטיקה וגיאומטריה , כתבי אפלטון וחיבורים מתחומי מדע הרפואה והבוטניקה.

תרגומים אלו של יצירות קלאסיות הניחו את הבסיס לעיסוק המוסלמי במדעים ובפילוסופיה ותרמו לפריחת תרבות האסלאם .

*התפתחות המדעים : בבגדד התפתחו המדעים השונים בהם המתמטיקה, האסטרונומיה   והרפואה.

הרפואה-את מדע הרפואה למדו הערבים מהיוונים . הם פיתחו מדע זה .הערבים היו הראשונים שהכירו בכך שמחלות מתפשטות על ידי הידבקות .הם עשו זאת באמצעות ניסויים שיטתיים וחקר מחלות כמו מחלת האבעבועות והחצבת . הם גם חקרו את ההשפעה של צמחי המרפא.

הם היו הראשונים שהקימו בתי חולים .בימיו של החליף הרון א-ראשיד הוקם בית חולים .

המתמטיקה והאסטרונומיההערבים תרגמו כאמור , ספרות יוונית ומאמרים יוונים קלאסיים . בין היתר תורגמו כתביו של  אוקלידס בנושא גיאומטריה ומתמטיקה .כתבים אלו שימשו בסיס להמשך חקר המתמטיקה והגיאומטריה על ידי הערבים .

במאה ה-9 אימצו הערבים את הספרות ההודיות המקובלות עד  ימינו .והמונח אלגברה שבו אנו משתמשים עד היום לציון אחד התחומים המרכזיים במתמטיקה לקוח מן המונח הערבי “אל גאביר “.

המתמטיקאי הערבי אל חוראזמי שלמד בבית החוכמה חיבר את החיבור האלגברי הערבי הראשון. חיבור זה עסק בפתרון משוואות . במקביל ערך אל חוראזמי את הלוחות האסטרונומים .

העיסוק המוסלמי באסטרונומיה נבע מכך שהם רצו לקבוע את הכיוון המדויק בשעת התפילה לעיר מכה ואת ראשית צום הרמדאן.לכן החליף אל מנצור עודד את תרגום ספר האסטרונומיה לערבית .

*התפתחות הפילוסופיה

בתקופה העבאסית פרח בבגדד העיסוק בפילוסופיה.הפילוסופים הערבים הושפעו מהתרגומים של מאמרים בפילוסופיה היוונית : מאמרים של אפלטון ואריסטו .ומאמרים ניאו אפלטוניים (כתבים של פילוסופים יווניים שכתבו אחרי תקופתו של אפלטון )

*תנועת המועתזילה

אחת מהתנועות התיאולוגיות החשובות שקמה בבגדד הייתה תנועת המועתזילה .המועתזילה הייתה תנועה דתית ופוליטית .תנועה זו דגלה בחקירה שכלית .לפי תפיסתם כל עיקרי האמונה צריכים להיות נתונים להוכחה שכלית .ניתן לתת פרשנות רחבה לכתבי הקודש וכמו כן לפי תפיסתם יש להעניק לחליף סמכויות רחבות יותר.בגלל תפיסה זו שתומכת במתן חופש פעולה רחב יותר לחליפים , תמכו בתחילה חליפי בית עבאס בתנועת המועתזילה ומינו את אנשיהם לתפקידים ציבוריים במערכת בתי המשפט.

* “האחים הטהורים

“האחים הטהורים” היו אגודה סודית של פילוסופים  שהפיצה את כתביה בעילום שם .הם פירשו את הקוראן על פי עקרונות פילוסופיים ניאו אפלטוניים .

“האחים הטהורים ” האמינו שקיים גרעין אוניברסאלי משותף לדתות השונות =בכל דת טמונה אמת מוחלטת …

לפי תפיסתם חוקי האסלאם סולפו במהלך השנים, ורק שימוש נכון בפילוסופיה יטהר את החוקים הדתיים האסלאמיים מהסילוף שדבק בהם במהלך השנים .הם האמינו שהגישה שלהם תוביל אותם לגן עדן…

* הפילוסוף אבו נאצאר אל פארבי

פילוסוף מבגדד שהושפע מהפילוסוף היווני אפלטון .

אל פארבי כתב פירושים לכתבי אריסטו , חיבורים בלוגיקה וחיבורים על מוסיקה .הוא זכה לכינוי “המורה השני ” (אריסטו נחשב למורה הראשון ..)

אל פארבי  המשיל את השלטון בעיר לגוף האדם .כמו שלגוף האדם יש ראש , גם לעיר יש ראש שהוא המנהיג הדתי והגוף זה המדינה .האדם יכול להגיע לאושר רק במסגרת חברתית כדוגמת העיר .

אם תושבי העיר יפעלו במסגרת המידות הטובות תצליח הקהילה כולה לשגשג ,ואם תושבי העיר לא ינהגו לפי מידות טובות ,הרי שהעיר תיהרס = הקהילה תחרב ואנשיה צפויים לעונש בעולם הבא .כדי לנהל את העיר ברמה אידיאלית יש להעמיד בראשה רק פילוסוף.

*תרבות הפנאי בעיר בגדד :

המבוגרים בילו בשעשועים שונים כמו צייד , קריאת שירה ,  צפייה בקוסמים  נגינה וזמרה .

המוסלמים עסקו גם בפעילות ספורטיבית : אגרוף , ריצה , דריכת קשת , סיוף , רכיבה . בשל האיסור של האסלאם לעסוק במשחקי מזל לא הורשו המוסלמים לשחק במשחקי מזל וקובייה . משחק השש בש היה המשחק הפופולארי ביותר .

 

הקהילה היהודית בבגדד

מוסדות ההנהגה העצמית של היהודים כביטוי לאוטונומיה יהודית: ראש הגולה, הגאונים, תחומי פעילותם והשפעותיהם על היהודים בעולם המוסלמי

ראש הגולה מעמדו תחומי השפעתו וסמכויותיו

ראש הגולה הוא התואר שניתן למנהיג שעמד בראש הקהילה היהודית בבבל וכפי הנראה בראש כל הקהילות היהודיות באימפריה המוסלמית .

מי נבחר לתפקיד ראש הגולה ?

  • לפי המסורת ראשי הגולה היו מצאצאי משפחת בית המלך דוד והמלך יהויכין שהוגלה לבבל עם חורבן בית המקדש הראשון. על פי מקורות ערביים משרת ראש הגולה עברה מאב לבן .
  • מי ששימש בתפקיד של ראש הגולה היה לרוב תלמיד חכם שהיה מקובל על הקהילה היהודית וראשיה. ראשי המשפחות המובילות בקהילה בחרו אותו.

ראש הגולה היה האישיות הבכירה המוכרת על ידי השלטון המוסלמי. סמכותו התבססה מההכרה של הקהילות היהודיות בו ומההכרה של השלטון המוסלמי בו ובמעמדו. לאחר שהקהילה בחרה בו השלטון המוסלמי הכיר בו ורק אישר את המינוי על ידי הענקת כתב מינוי רשמי. ראש הגולה זכה לכבוד מלכים מצד שלטון החליף שהכיר בו כמנהיג הקהילה היהודית באימפריה.

על מעמדו של ראש הגולה ניתן ללמוד מהתעודה (עמוד 87 בספר ערים וקהילות) שמתארת את מינויו של ראש הגולה ואת הכבוד הרב לו זכה ראש הגולה בחצר החליפות. קטע המקור מתאר טקס מרשים של מתן כבוד רב למנהיג . ראש הגולה יושב על מגדל שנבנה עבורו , נשמעות ברכות. ראש הגולה לבוש כאחד משרי המלך , בעל מרכבה מפוארת מלווה בשומרי ראש …

היהודים רחשו לראש הגולה כבוד כיוון שראו בו נצר לבית דוד (שמתוכו אמור להגיע המשיח) והשלטון המוסלמי הכיר בו כמנהיג היהודים והעניק לו סמכויות.

תפקידיו המרכזיים/תחומי פעילותו  של ראש הגולה, כלפי פנים וכלפי חוץ:

  • קשר עם השלטון:

-ראש הגולה מייצג את היהודים בפני החליף. הח’ליף הזמין את ראש הגולה מידי פעם כדי לדון בענייני היהודים.

-ראש הגולה אחראי על גביית מס גולגולת, הוא העביר את המיסים  לשלטונות. ראש הגולה היה אחראי על חלוקת

הנטל בתשלום המיסים, העשירים היו משלמים יותר והעניים פחות.

  • תפקידיו בתוך הקהילה:
  • ראש הגולה מינה את הגאונים שעמדו בראש שתי הישיבות החשובות בגדד.
  • ראש הגולה יחד עם ראשי הישיבות מינו את הדיינים בבגדד ובקהילות אחרות בעם היהודי.(כלומר היו אחראים

לארגון מערכת בתי הדין בקהילות. הם מינוי לדיינים תלמידים מצטיינים מהישיבות.)

  • ראש הגולה התערב בסכסוכים בין קהילות ובתוך הקהילות, ויכול היה להעניש מי שלא קיבל את מרותו.

תפקיד ראש הגולה מבטא את האוטונומיה הדתית והמשפטית של היהודים בקהילת בגדד- אוטונומיה דתית לקהילה היהודית בבגדד  פרושה : ניהול עצמי בתוך הקהילה היהודית, לנהל את כל חייהם, להקים את המוסדות שהם צריכים כדי לקיים את הדת היהודית. ראש הגולה מבטא  את האוטונומיה הזו כי הח’ליף  מאפשר ליהודים בקהילה היהודית לבחור במנהיג שינהל עבורם את האוטונומיה. ואכן הציבור היהודי בבגדד  בחר את ראש הגולה.

-לראש הגולה כמנהיג  הייתה סמכות להעניש מי שלא סר למרותו. לראש הגולה  תפקידים של פיקוח ,ארגון וענישה

בתוך הקהילה היהודית ,הכול בזכות הח’ליף שהעניק אוטונומיה לקהילה היהודית ולכן ראש הגולה יכול היה לקבל

תפקידים אלו.

הגאונים : ראשי הישיבות סורא ופומבדיתא

שתי הישיבות החשובות בבבל היו הישיבות בעיר בגדד : הישיבות סורא ופומבדיתא .כל ישיבה הייתה ממונה על אזור גיאוגרפי נתון .(ראה מפה בספר הלימוד ערים וקהילות עמוד 89). עד למחצית המאה העשירית ישיבת סורא הייתה הישיבה המובילה – בעלת ההשפעה הרחבה מבין השתיים ומאמצע המאה העשירית עברה הבכורה לישיבת פומבדיתא. (מהמאה ה11 מעמד הישיבות הלך והתערער בשל תהפוכות פוליטיות בבגדד דרכי הגישה אל העיר והביטחון בעיר התערערו ולכן הקשר של הקהילות היהודיות למרכזים בבגדד התרופף).

החכמים שעמדו  בראש הישיבות זכו לתואר “הגאונים“. תפקיד הגאון עברה בדרך כלל  מאבא לבן. רוב הגאונים נבחרו מתוך מספר מצומצם של “משפחות הגאונים “. בבבל היו 6 משפחות מיוחסות כאלה . חלקם נחשבו לנצר לבית המלך דוד וחלקם לצאצאי הלל או לעזרא הסופר .הגאונים היו בקיאים בתורה והם הנהיגו את היהודים לצד ראש הגולה. הגאונים מונו  ע”י ראש הגולה וחכמי הישיבה בטקס מיוחד ובהשתתפות של תלמידי שתי הישיבות (סורא ופומבדיתא ).השפעה על בחירת הגאונים הייתה גם לבנקאי החצר העשירים שהיו בעלי השפעה בחצר החליפות .

שתי הישיבות וראשיהם הגאונים, שימשו כמוסדות תורה וכמוסדות הנהגה של היהודים לא רק בבגדד אלא גם בקהילות יהודיות נוספות שהיו כפופות אליהן.

תחומי פעילותם מעמדם ותפקידיהם :

*ראשי  הישיבות שימשו כמורים והישיבות שימשו כמרכזי לימוד-הוראת התלמוד לתלמידי החכמים שלמדו בישיבות .כמו כן שימשו כפוסקי הלכה ופרשני התורה. הם עסקו בכתיבת תשובות לשאלות בענייני הלכה שנשלחו מרחבי הפזורה היהודית.

* פיקוח על הקהילות היהודיות בתפוצות השונות ומינוי המנהיגים הקהילתיים המקומיים-  לכל אחת מהישיבות סורא ופומבדיתא היה אזור השפעה משלה . הגאון היה ממנה דיינים ובעלי תפקידי שונים בקהילות שהיו תחת אזור השפעתו. והדיינים היו אחראים להפיץ את ההלכות של גאוני בבל בתוך הקהילה שלהם .הגאונים קיבלו את שמות המועמדים  למינויים ובדרך כלל אישרו את המינויים יחד עם ראש הגולה .הדיינים ניהלו בפועל את חיי הקהילות המקומיות שלהם.: מינו שמשי בית כנסת , מוהלים , רבנים , שוחטים , הקימו בתי מדרש והיו אחראים לכל עניני השיפוט של הקהילה. למעשה הם אלה שסיפקו את שירותי הדת לקהילה שלהם וכן דאגו לשירותי רווחה -סעד לאלמנות ויתומים . הדיינים של הקהילות המקומיות היו  נתונים לפיקוח מצד הישיבות הגדולות בסורא ופומבדיתא.

הגאונים סייעו לחיזוק הקשר בין המרכז בבבל ובין הקהילות היהודיות תחת שלטון האסלאם מבחינת קביעת אורח חיים אחיד על פי ההלכה וגיבוש של כל הקהילות היהודיות בעולם המוסלמי שהכירו בסמכותם כמנהיגות רוחנית דתית.

הישיבות שבראשן עמדו הגאונים היו המוסדות הנהגה המרכזיים של היהודים בעולם המוסלמי. התחנכו בהן דורות רבים של תלמידים מהקהילות השונות שהפיצו את מצוות הדת היהודית ואת אורחות חייה

  • הנוהג של ירחי כלה — הצטרפות של לומדים מקהילות שונות אל תלמידי הישיבה פעמיים בשנה, שבמהלכם היה הגאון מכריע בענייני הלכה שעלו במהלך הלימוד או הובאו מהקהילות.- נוהג זה תרם להידוק הקשר בין הקהילות השונות.

 

רבי סעדיה גאון: רס”ג – אישיותו, הגותו ותרומתו לפילוסופיה יהודית, דרכי ההתמודדות עם הבעיות שהעסיקו את היהודים בגולה בימי הביניים, הפולמוסים שהיה מעורב בהם

רבי סעדיה הגאון ,רס”ג ,נולד במצרים בשנת 882 לסה”נ, ומונה בשנת 928 על ידי ראש הגולה לתפקיד גאון ישיבת סורא שבבגדד. מינויו לתפקיד גאון ישיבת סורא חרג ממה שהיה מקובל באותה התקופה .ראשי הישיבות, הגאונים,  מונו מתוך 6 משפחות מיוחסות שהיו נצר למשפחת בית דוד , בית הלל ועזרא הסופר . סעדיה הגאון לא היה שייך למשפחות המיוחסות .הוא גדל בבית פשוט במצרים . אביו היה בעל מלאכה פשוט ועני.

ראש הגולה, דוד בן זכאי, החליט למנות את רבי סעדיה הגאון לראש ישיבת סורא  משני שיקולים עיקריים:

1.בשל הצטיינותו בתורה – רס”ג נחשב לגדול בתורה תלמיד חכם מצטיין. תלמיד חכם שכבר בגיל מאוד צעיר בלט בחוכמתו וכתב ספרים שונים.בהם חיבר את המילון העברי ערבי הראשון כבר בגיל 20 .הוא נחשב לאהוד ומקובל על תלמידי חכמים רבים ולכן החליט ראש הגולה לבחור בו .

2.תקווה שמינויו של רס”ג יוציא את ישיבת סורא מהמשבר בו הייתה נתונה -ישיבת סורא באותם ימים הייתה במשבר מנהיגות והיא איבדה מכוחה והשפעתה על הקהילות היהודיות ולכן , ראש הגולה קיווה שמינויו של רס”ג לגאון ישיבת סורא תחזיר את סורא למעמדה ולהשפעתה, בזכות הצטיינותו של רס”ג בכל מדעי היהדות

רס”ג כתב ספרים מגוונים ורבים מאוד . רס”ג עסק בתרגום , בפייטנות , בפילוסופיה ובפרשנות לתורה ולתלמוד . כמו כן כתב ספרים שבהם התפלמס(התווכח) עם מתנגדיו .

הכתבים של רס”ג נועדו לתת מענה לבעיות שהעסיקו את אנשי ימי הביניים ואת רס”ג אישית .

בין חיבוריו וספריו המרכזיים נמצאים הספרים הבאים :

א.רס”ג תרגם את התנ”ך לשפה הערבית – תרגום ספר התנ”ך לשפה הערבית נקרא “התפסיר “.מטרתו של רס”ג בתרגום התנ”ך הייתה לקרב את היהודים דוברי הערבית ואת בני הדתות האחרות לתנ”ך . אחת הבעיות שהייתה באותה תקופה היא שרבים מהיהודים לא שלטו בשפה העברית ,ולכן התורה הייתה “סגורה” בפניהם “. רס”ג שרצה לקרב את אותם יהודים  לתנ”ך תרגם את התנ”ך לערבית בצירוף פירוש מפורט ובהיר ..כך יהודים יבינו את התנ”ך ויתרחקו מההשפעה הפסולה של הקראים .לרס”ג הייתה גם מטרה נוספת בתרגום התנ”ך לערבית – הוא קיווה שמשכילים ערבים יתקרבו אל כתבי הקודש היהודיים.

ב.רס”ג חיבר סידור תפילה אליו הכניס גם חלק מפיוטיו- הסידור נקרא “ספר מאסף לכל התפילות “רס”ג רצה לפתור את בעיית נוסחי התפילה שהיו שונים מעדה לעדה . מאחר שהוא הרבה בחייו לעבור ממקום למקום (הוא נולד במצרים , עבר ללמוד בטבריה –א”י ואח”כ עבר לבבל…)הוא הכיר את הנוסחים השונים, ורצה לערוך נוסח תפילה קבוע לכל היהודים בכל תפוצות המזרח. סידור התפילה שלו היה מעין “פשרה מסכמת “בין כל הנוסחים אשר היו מקובלים בימיו .

ג.רס”ג חיבר את המילון העברי ערבי שנקרא “האגרון ” – את המילון חיבר רס”ג בגיל צעיר מאוד (בגיל 20 ).

ד.ספר התשובות נגד ענן – רס”ג הרבה להילחם ביהדות הקראית שהשפעתה הייתה גדולה בעיקר במצרים והתחזקה בתקופה זו . הקראים לא מאמינים בפירוש לתורה שבכתב . והם נאבקו בתורה שבעל פה -בישיבות ובגאונים שמפרשים את התורה וקובעים פסקי הלכה .

רס”ג שחשש מהסכנה הצפויה ליהדות מהקראים ,חיבר חיבורים  רבים נגדם. אחד מהחיבורים המרכזיים היה “ספר התשובות נגד ענן ” . ענן נחשב למנהיג הקראים .חיבור זה תקף את הקראים ואת חוסר האמונה שלהם בתורה שבעל פה .זהו ספר פולמוסי  בו מתווכח רס”ג עם הטיעונים של הקראים נגד היהדות  המאמינה בתורה שבכתב לצד התורה שבעל פה . רס”ג ניסה באמצעות ספר זה גם להיאבק בקראים : ניסה להוכיח את אמיתות התורה שבכתב בהתבסס על הפרשנות היהודית של חכמי ההלכה כפי שכתוב בתורה שבעל פה .

ה.ספרות פילוסופית– רס”ג כתב את “ספר האמונות והדעות “. בספר זה עוסק רס”ג בנושאים הבאים :בריאת העולם, טעמי המצוות , הגאולה , התורה שבעל פה , העולם הבא , הדתות , שכר ועונש …

בספר רס”ג יצא נגד כל האמונות הסותרות את היהדות כמו האסלאם , הנצרות .בספר זה רואים את ההשפעות של התרבות היוונית ושל תנועת המועתזילה על רס”ג . כמו המועתזילה רצה רס”ג להסביר את כתבי הקודש היהודיים במונחים שכלתניים .

רס”ג היה מעורב במספר פולמוסים (ויכוחים) נגד הקראים ובתוך העולם היהודי עצמו .

שניים מהפולמוסים המרכזיים היו הפולמוסים הבאים :

  • הפולמוס (הויכוח )של רס”ג עם הקראים
  • הפולמוס בין רס”ג לרבי אהרון בן מאיר –גאון ישיבת ארץ ישראל

א. הפולמוס של רס”ג עם הקראים

הקראים -קבוצה שיצאה מתוך היהדות במאה 8 ומנהיגה היה ענן בן דוד. הם נקראים בשם זה כיוון שהם מאמינים במקרא בלבד-בתורה שבכתב בלבד, הם יצאו נגד התורה שבעל פה והפרשנות ההלכתית של הגאונים .

רס”ג שחשש מהתגברות השפעתם של הקראים על הקהילות  היהודיות החל לכתוב ספרים וחיבורים בהם התווכח עם הטיעונים של מנהיג הקראים – ענן בן דוד. הוא כתב את “ספר התשובות נגד ענן “-בספר ניסה רס”ג להוכיח את אמיתות התורה שבעל פה ותקף את טיעוני הקראים נגד התורה שבעל פה  .פעילותו של רס”ג נגד הקראים מנעה התחזקות נוספת של עדת הקראים .התחזקות שהייתה עלולה לפגוע ביהדות הרבנית ,היהדות שמאמינה בתורה שבכתב לצד התורה שבעל פה .

ב.הפולמוס של רס”ג עם גאון ישיבת ארץ ישראל,רבי אהרון בן מאיר

הויכוח החל בעקבות מחלוקת הלכתית בין חכמי בבל לבין חכמי הישיבה הארצישראלית בשאלת קביעת לוח השנה ועיבור השנים .

עד לזמנו של רס”ג ,קביעת לוח השנה הייתה בהחלטת ישיבת ארץ ישראל ,ויתר הישיבות בתפוצות השונות היו כפופות  להחלטה שהתקבלה במרכז הארצישראלי בנוגע ללוח השנה ועיבור השנים .

אבל בשנת 921 פרצה מחלוקת בין רס”ג וגאון ישיבת ארץ ישראל רבי אהרון בן מאיר.הויכוח היה בשאלת  עיבור החודש : רבי אהרון בן מאיר קבע את אותה שנה כשנה חסרה(שנה לא מעוברת ) ואילו חכמי בבל קבעו את אותה השנה כשנה מלאה(שנה מעוברת ) .כך נוצרה בעיה הלכתית : מתי חוגגים את חג הפסח? היה חשש שיהודים בעולם יחגגו את חג הפסח בזמנים שונים .

רס”ג טען שיש להכריז על עיבור השנה, כך שחג הפסח יחול ביום שלישי בשבוע, בעוד שבן מאיר קבע שחג הפסח יוחל ביום ראשון בשבוע ושאין צורך להכריז על עיבור השנה . .

לאחר חילופי איגרות וויכוחים ניצח רס”ג : רס”ג חיבר  ספרים שהוכיחו שהחישוב שלו הוא הנכון . רס”ג הזהיר מפני פילוג אצל היהודים, וחשש שיהודים יחגגו את החג בזמנים שונים ולבסוף מרבית הקהילות היהודיות חגגו את חג הפסח ביום שלישי כפי שפסק  רס”ג .

הויכוח מלמד על מאבקי הכוח שהיו בין הישיבות הגדולות :למי יש סמכות הכרעה בעניינים שונים-להנהגה בארץ ישראל או לישיבות בבל .העובדה שרס”ג ניצח חיזקה את מעמדה של ישיבת סורא הבבלית .

 

יחסי יהודים מוסלמים בעיר בגדד והשפעות תרבותיות

היהודים בבגדד השפיעו על חיי הרוח והתרבות בעיר אבל גם הושפעו מהמוסלמים.כך למשל,תנועת המועתזילה (על פיה עיקרי האמונה צריכים להיות נונים להוכחה שכלית,ויש לפרש את הכתובים על פי ההיגיון והתבונה) השפיעה על רס”ג . יהודים רבים כתבו וקראו בשפה הערבית .רס”ג תרגם את התנ”ך לערבית.ספרו הפילוסופי “אמונות ודעות” נכתב בערבית ובהשפעה זו.

היהודים כתבו חיבורים בשפה הערבית והושפעו מאוצרות הספרות, התרבות והמדע בלשון הערבית.

אידיאל האַדִיב השפיע על היהודים (רס”ג)

 תנועות משיחיות בעולם המוסלמי השפיעו על תנועות משיחיות בעולם היהודי.

יהודים עסקו בתחומי דעת שונים בהשפעת המדענים המוסלמים:פילוסופיה,רפואה,אסטרונומיה.

יהודים הושפעו מפירושיו של הפילוסוף המוסלמי אל-פאראבי.

מערכת היחסים של היהודים בבגדד עם שכניהם המוסלמים הייתה באופן כללי טובה .למרות מעמד הדימי והתנאים המשפילים שנובעים ממעמד זה (תנאי עומר ), היהודים היו ביחסים טובים בעיקר עם הזרם השיעי .ובתקופה הבויהית נהנו היהודים משקט יחסי -השושלת הבויהית הייתה פרו שיעית . הסיבות להתקרבות בין השיעים ליהודים בבגדד היו: א] השיעים כמו היהודים היו מיעוט בעיר בגדד והעובדה  שהשיעים נרדפו לעיתים על ידי הסונים הביאה לסוג מסוים של הזדהות בין שני המיעוטים : המיעוט היהודי והמיעוט השיעי . הסונים האשימו לפעמים את היהודים בהתחברות לשיעים וכך נוצרה הזדהות בין שתי הקבוצות. ב] השיעים כמו היהודים ציפו להופעה מחודשת של המשיח.היהודים ציפו למשיח בן דוד ואילו השיעים ציפו למשיח- אחד מתלמידי מוחמד.

עידן

נכתב על ידי עידן

מה קורה קוראים וקוראות יקרים:)?

אני עידן ואני המנהל והמייסד של אתר Widgeti ואת ערוץ היוטיוב שלנו:)

אני מגיל קטן חיי ונושם טכנולוגיה!
מהwindowsXP ועד היום אני אוהב טכנולוגיה, לומד טכנולוגיה ונכון לשלוש שנים האחרונות גם כותב ומפיק תכני טכנולוגיה.

סמארטפון - iPhone11 | מחשב: MacBook Pro 15" 2017

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Loading…

0

סיכום היסטוריה א’ מלא לבגרות

סיכום אזרחות – מגילת העצמאות